דף הבית >> כתבות ומאמרים

כתבות ומאמרים

טיפול מיני בבעיות בתפקוד המיני

מיניות בריאה קשורה ביכולות רבות אותן אנו רוכשים לאורך החיים. אלו הן יכולות כמו מתן הרשות העצמית לעסוק בדברים מיניים, שימוש בדמיון, מוכנות להתנסות, ניהול משא ומתן עם בן או בת זוג וכדומה.

כשאנו נכנסים למיטה יכולות אלו והמטענים שאנו סוחבים לגבי מין נכנסים יחד איתנו. נמצאים שם גם המסרים הסמויים והגלויים על סקס שהעבירו לנו ההורים כמו גם החוויות המיניות הקודמות שלנו. גם את שלל המיתוסים שקלטנו מחברים, מהטלוויזיה, מהקולנוע ואף מתעשיית הסרטים הפורנו גרפיים אי אפשר להשאיר בחוץ (למשל "אם היא לא גומרת אז אני מאהב גרוע" או "יותר גדול זה יותר טוב").

התפקוד המיני מושפע מאוד גם מההקשר בו מתרחשים יחסי המין, למשל: קושי בזוגיות, לידה או חוסר נאמנות הם חלק מהדברים שקורים לפעמים בזוגיות וקובעים במידה רבה איך ייראו חיי המין.

בעיות בתפקוד המיני נפוצות מאוד, אך כיוון שלא תמיד קל להתחיל לדבר עליהן רבים מבין הסובלים מבעיות אלו עלולים להרגיש לגמרי לבד.

בעיות בתפקוד המיני לובשות מגוון צורות ומתבטאות בדרכים שונות, אך כמעט תמיד גורמות תסכול וקושי לסובלים מהן ולפעמים גם לבן/בת הזוג. למרבה המזל, ברוב הבעיות ניתן לטפל בטיפול מיני אצל מטפל מיני אשר הוסמך לכך.

טיפול מיני מהו?

טיפול סקסולוגי מלמד את המטופלים הרפיה ואפשרות להיות במצב של אי-מתח ויכולת ריכוז במין ובבן או בת הזוג ולהיות קשובים לעצמנו ולצרכים של הבן/בת הזוג . הסיבה העיקרית והנפוצה לבעיות מיניות וכתוצאה מכך לעיתים הדבר מוביל לבעיות בזוגיות , הוא מצב של מתח וקושי להתרכז במין . המתח בו אנו מצויים הוא האויב העיקרי של חיי המין שלנו . כך לדוגמא הגורם העיקרי לבעיות אימפוטנציה הוא בעיית חרדת ביצוע או הפחד של הגבר מכישלון וחוסר סיפוק. לרוב, אנשים אלו אינם יודעים כיצד להתמודד ולסלק את החרדות האלה מתוך חיי המין ומחדר המיטות. ולכן תפקידו של מטפל מיני הוא ללמד כיצד להפחית את המתח ולהנחות את המטופלים כיצד יש להגביר את היכולת המינית תוך כדי מתן ריכוז בתחושות המיניות במקום בביצוע.

ד"ר דניאל וטלמן
מטפל מיני מוסמך (איט"ם)

שבע פעמים בשבוע ? מה הממוצע השכיח ?

השאלות הנפוצות לסקסולוג היא: "באיזה תכיפות זה נורמלי, נכון וסביר לקיים או לצפות לקיים יחסי מין באופן קבוע?"

לשאלה זו מוקדש מאמר זה, ובראשיתו בדיחה:
זוג שסובל מבעיות קשות של אי התאמה בחיי המין מחליט ללכת לטיפול אצל סקסולוג. בפגישה הראשונה שהוא מקיים עם האישה, שואל אותה הדוקטור: "באיזה תכיפות אתם מקיימים יחסי מין?" "אוי, אל תשאל – כל הזמן, בלי הפסקה, ממש בלי סוף", היא מתלוננת. "לפחות פעמיים בשבוע". הסקסולוג רושם לפניו, ואז מכניס בנפרד גם את הגבר לשיחת היכרות. "באיזה תכיפות אתם מקיימים יחסי מין?" הוא שואל גם אותו. "אוי, אל תשאל, כמעט בכלל לא, ממש כלום", מתלונן המסכן. "בקושי פעמיים בשבוע".

מה שברור, כמובן, שסקס כמו כל דבר אחר ואולי עוד יותר, הוא עניין לגמרי סובייקטיבי. יש שאוהבים הרבה ויש שאוהבים מעט. אנשים שאוהבים הרבה מין וגם אלו שאוהבים מעט הם נורמליים ויכולים להיות מאושרים, בתנאי שהם מקבלים את המין בכמות שרצויה ומתאימה להם. הבעיות מתחילות כשאחד מבני הזוג רוצה יותר או פחות ממה שהוא/היא מקבל/ת. ( ניתן לפנות לייעוץ / טיפול סקסולוגי כדי להבין מהם הגורמים להעדר חשק מיני או חשק מיני נמוך ) ובניגוד לסטריאוטיפים, זה לא תמיד הגבר שרוצה לעשות יותר סקס ולעתים קרובות יותר. הנשים נעשות יותר סקסיות, פתוחות, בטוחות ומודעות למיניותן ככל שהשנים עוברות וככל שיש להן יותר בטחון ואמון בעצמן, בבן הזוג וביחסים עמם. לעתים, אישה בת 40 היא מאהבת סוערת הרבה יותר מכפי שהייתה בשנות ה-20 שלה.

אצל הגבר, זה לא פעם להפך: בגיל 40 הוא כבר הרבה פחות חרמן מפעם. גם בגלל מבנה ביולוגי בסיסי (שיא האון המיני שלו היא בסביבות גיל 17-20 שנה), וגם בגלל התרבות השוביניסטית המתייחסת לחיזור אחרי האישה כאל משחק של ציד, שבו עיקר העניין ב"טרף" נעלם כשהוא כבר לא חדש, טרי וראשוני. ומכאן, גבר שרצה מין שבע פעמים בשבוע בתחילת היחסים, עשוי להסתפק בפעם אחת בשבוע כעבור מספר שנים (וזה לא נורא בכלל, בתנאי שזה הקצב שמספק גם את בת זוגו).

עניין סובייקטיבי, כמו שנאמר, אבל אם אתם רוצים להשוות איפה אתם עומדים בסקלה של "מה שמקובל", אז סקר שנעשה ע"י חברת "גאוקטוגרפיה" עבור חברת הקונדומים "דורקס" מצא שהישראלי מקיים מגע מיני 92 פעמים בשנה (בערך פעמיים בשבוע). בסקר מקביל שנערך ב-15 מדינות בעולם התקבל ממוצע של 109 מגעים בשנה. הכי פעילים מכולם, לפי סקר זה, הם האמריקאים: 135 פעמים בשנה (אולי קלינטון היה נשיא טוב אחרי הכל). במקום השני בדירוג נמצאים הרוסים עם 133 פעמים בשנה ואחריהם הצרפתים (128), האיטלקים (96), הספרדים (71) והתאילנדים, שלמרות השם שיצא לארצם, קיימו מגע רק 64 פעמים בשנה. בהתפלגות לפי גילים, התברר שקבוצת הישראלים הפעילה ביותר מבחינה מינית הם בני ובנות 25-34, שעושים מין 106 פעמים בשנה בממוצע. בגיל 35-44 התכיפות יורדת מעט ל-97 פעמים בשנה (כנראה בגלל עיסוק בילדים ובקריירה).

כל גבר נורמלי יגיב יפה מאד כשהאישה האהובה עליו תגיד לו בפה מלא: "מותק, מה זה בא לי עליך היום". וכאשר זה לא קורה, מה רע בשירות עצמי? אם היחסים טובים מכל הבחינות האחרות, זה משונה לדרוש ולצפות שלשניכם יתחשק בדיוק אותו מספר פעמים בשנה או בשבוע.

ברור לגמרי שאפשר לקיים יחסי מין "מלאים" – כלומר משגל עם חדירה שבע פעמים בשבוע ולא ליהנות בכלל (בייחוד אם את אישה. גבר יכול לפחות להפיק פורקן גופני, אם לא סיפוק רגשי). אבל אפשר גם להסתפק בתכיפות הרבה יותר קטנה. ואפילו לא לעשות את זה בכלל במשך תקופות ארוכות, ועדיין להיות מאושרים מאד. מין ואהבה הם עניין של "תן וקח", להעניק ולקבל, ולא של מסחר קטנוני, טבלאות וסטטיסטיקות. החשוב הוא איך אתם מרגישים זה עם זה ועם הגוף שלכם, ולא כמה פעמים אתם עושים את זה.

יחסי מין הם מין של יחסים

ישנם דברים רבים שבני זוג יכולים לעשות על מנת לשפר את מערכת היחסים ביניהם וכן את תפקודם המיני כחלק ממערכת יחסים זו. ניתן לקבץ דברים אלה לתוך 4 קטגוריות, והן: זמן, שיחה, אמון ומגע. אלו הם ארבעת המרכיבים במרשם לשיפור מערכת היחסים. מרכיבים אלו יוצרים אוירה ובה מין משביע יכול להתרחש. ביחד, מרכיבים אלה מקדמים מערכת יחסים איכותית ו"פותחים דלת" להעשרה מינית.

זמן
דרוש זמן בכדי לטפח ולקדם כל מערכת יחסים. אחת התלונות המרכזיות שמציגים זוגות שמגיעים לטיפול הוא העדר הזמן שיש להם ביחד. מטלות היום יום הן רבות וגוזלות את מרבית זמנם. אילוצים של עבודה ומשפחה דורשים את רוב תשומת הלב. יתכן והקשר בין בני הזוג נעשה כה רופף, עד שבמקרים בהם דווקא יש להם זמן להיות יחד, אינם יודעים כיצד לנצל אותו. בני זוג נמשכים בכיוונים שונים ומתרחקים זה מזו, וחיי המין שלהם נפגעים. מרכיב הזמן הופך ללוקסוס. אבל, אם מציבים חיי מין פוריים ומספקים כמטרה משותפת של בני הזוג, יצירת זמן משותף וניצולו הם הכרח!

גברים רבים מגיעים לטיפול בנושא שפיכה מהירה, אך לאחר ברור ומתן הדרכה לשיפור חלקם אינם מקדישים די זמן בבית ליישום אותם עצות ולפתרון המצב המעיק. שיפור דורש תרגול, ותרגול דורש זמן. צריך לעשות את שעורי הבית על מנת להתקדם. מרכיב הזמן מתייחס גם לזמן קיום יחסי המין. אין למהר למשגל רק מפני שלגבר יש זקפה והוא דואג לא לאבד אותה. אם יש לו זקפה מלכתחילה, היא גם תחזור שוב. סבלנות. בת הזוג זקוקה לזמן אף היא. יש לחשוב ולטפח את מערכת יחסי המין בכללותה, ולא רק להתמקד באיכות הזקפה. בת זוג מעוניינת ולהוטה היא מרכיב חיוני. יש להקדיש לה תשומת לב בכלל, ולא רק בתחום המיני. ערב שקט או חופשת סוף שבוע ביחידות עשויים להוות "שיקוי" עבור זוג עייף.

שיחה
כמו זמן משותף, גם השיחה פותחת דלת ליתר אינטימיות. שיחה מאפשרת לכל אחד מבני הזוג להתפתח. מחקרים מראים כי בני זוג עסוקים משוחחים במשך מספר דקות ביום בלבד, וגם דקות אלו יתכן ומוקדשות לשיחה בענייני הניהול השוטף של בית ומשפחה. האם השיחה אי פעם מתמקדת בבן הזוג? איך בני הזוג מסתדרים ומרגישים לגבי עצמם? אין כאן המלצה על "שיחות נפש" מעמיקות כשיחות יומיות, הרי התמקדות קבועה ובוחנת של מערכת היחסים עלולה בעצם להוות נטל ולא אמצעי מקדם. אך, יש חשיבות להתקשרות דרך שיחה על בסיס קבוע.

עצם השיחה מקדמת אינטימיות. כמה זוגות יכולים לדבר בפתיחות על מערכת היחסים המינית שלהם מבלי להרגיש מאוימים מהשיחה? קל להרגיש שאחד מבני הזוג מאשים את השני בקשיים מיניים או בדרישות יתר. זה נכון במיוחד כשמדובר בבעיות זקפה. במקרים רבים יש ייחוס של אשם ואף פחד מפני בגידה או נטישה. על בני הזוג לחזק אחד את השני ולאושש את מעורבותם בבעיה המינית. אין מקום במערכת יחסים בריאה למשפט כמו: "זו הבעיה שלך, דאג/י לתקן אותה". תחושת הדחייה שתיגרם מאמירה כזאת רק תגביר את הריחוק והמשך התפקוד הלקוי. השיחה דורשת עימות עם הרגשות השליליים שעומדים מאחורי האמרה השוללת וליבון אותם נושאים, בטרם ניתן להתקדם ולטפל בסוגיה המינית עצמה. בעוד זוגות רבים מגיעים לטיפול בגלל בעיה מינית, במקרים רבים יש להם סוגיות נוספות בזוגיות שיש להתמודד איתן לפני שניתן להתקדם.
זכרו, הפין אינו משקר. עניינים לא מיניים עלולים להפריע למין. שוחחו.

אמון
לרוב האמון מתפתח עם הזמן והשיחה. מערכות יחסים ארוכות תווך מבוססות על אמון. האמון הוא גם הבסיס לתחושת נוחיות עם בן/בת הזוג בזמן קיום יחסי מין. האמון מונע חשש מפני דחייה ומאפשר רגיעה בנוכחות האחר. האמון הוא מרכיב הכרחי במערכת יחסים מינית אכפתית.

אמון בין בני זוג הוא יותר מאשר חוסר חשש מפני בגידה. זה כרוך גם במידת ה"נוחות" שמרגשי כל אחד עם השני. האמון בא מתוך תחושה שטובת בן/בת הזוג עומדת לעיני כל אחד מבני הזוג. אין זה אומר שבני זוג חייבים להסכים בדעותיהם, אפילו לגבי נושאים מהותיים. זה כן אומר שעל אף אם הדעות שונות, תמיד דעות אלה יתקבלו ביחס של כבוד. האמון נותן תחושת בטחון שבני הזוג הם "שם" אחד עבור השני. בטחון מיני פורח במערכת יחסים שמבוססת על אמון.

מגע
מגע – ותגובה למגע – הם חלק מהיותנו בני אדם. מינקות האדם גדל עם מגע אוהב ועוטף של הורים ובני משפחה. מחקרים מראים בבירור כי תינוקות אשר אינם זוכים למגע אנושי אוהב אינם מתפתחים. גם מבוגרים זקוקים ומגיבים למגע. מגע אוהב בין בני זוג, הן בתוך חדר השינה והן מחוצה לו, הוא חלק חשוב מחיים משותפים.

נשים רבות המגיעות לטיפול קובלות על כך שבני זוגן אינם מתייחסים אליהן במשך היום. אותן נשים מופתעות כאשר פונה אליהן "גבר זר" כאשר כבים האורות בחדר השינה בלילה. מבחינת אותה אישה, לא הייתה כל הכנה לאינטימיות. זו דוגמא למקרה בו ישנם גברים שפשוט אינם מבינים במה מדובר. לא רק שגברים אלה אינם נוגעים בבנות זוגן בדרכים לא מיניות ובמצבים לא מיניים, הם גם תמוהים כאשר בנות הזוג מתלוננות כשהם כן נוגעים בהן במיטה. אם גברים אלה היו שמים לב לצורך במגע כ"מקדם" של הארוטיקה, יתכן והם היו מופתעים לטובה כשכבים האורות.

ישנם גברים (וגם זוגות) שאינם מרגישים בנוח עם מגע משום שנעשו "חלודים" מחוסר תרגול. זה נכון. ישנם אנשים אשר זקוקים לתרגול על מנת לחוש את ההנאה שבמתן וקבלת מגע. זה נכון במיוחד כשמדובר בקבלת מגע ארוטי מבן/בת זוג. גברים רבים מתמקדים באברי המין כמטרה בלעדית של קבלת תחושות מיניות מהנות. לא שיש משהו לקוי בכך. הם עשויים, אבל, להיות מופתעים לטובה מתחושת עוררות מינית (גניטאלית) דרך גירוי לא מיני של בת זוגם.

התחדדות ההנאה ממגע היא חלק משיפור מיני כללי הנובע מהיותנו פתוחים לחושים שלנו ולתשומת לב אליהם.
יחדיו, ארבע הקטגוריות עוזרות להעשרת "הסיר הארוטי" של בני זוג. עם מתן תשומת לב וטיפוח לקטגוריות אלה, הן מספקות בסיס מתמשך ומתחזק להתייחסות בריאה זה לזו ואוירה טובה למין כן ומספק.

סאדו מזוכיזם: סטיית מין או העדפה מינית נורמלית

לרוב הציבור קשה לקבל שישנם אנשים אשר ריגושם, סיפוקם והנאתם המינית תלויים באופן ישיר ביכולתם לגרום ולחוות כאב. העדפה והתנהגות זאת נקראת סאדומזוכיזם. מאמר זה יסביר את מקור השם, מה היא התנהגות זו, מה מאפיין אותה, האם היא סטייה מינית ובאיזה תנאים התנהגות זו הופכת לפשע.

סאדיזם מהו ?

המונח סאדיזם מוגדר כדחף, פנטזיה או התנהגות של גרימת כאב, סבל או השפלה לאדם או בעל חיים אחר כדי להשיג ריגוש והנאה מינית. הכוונה היא להתנהגות אמיתית ולא סימולציה. הסבל ו/או הכאב הפסיכולוגי והגופני גורם לריגוש מיני של המבצע (DSM-IV,1994) מבחינה רפואית פסיכיאטרית מוגדר הסדיזם כחולי נפשי, פאראפיליה (התנהגות מינית שאינה בנורמה).

המושג סדיזם קרוי על-שמו של המרקיז דה-סאד (Marquis de Sade), שהיה אציל צרפתי (1740 - 1814) שהתפרסם עקב העונג המיני שהפיק מאלימות ומגרימת כאב לזולת, מהלקאות, בעיקר באזור איברי המין, וממראה של דם. כתביו של סאד כוללים תאור של התנהגויות מיניות סוטות שבהן הקורבנות מתים בעינויים תוך שילוב הסברים פילוסופיים המצדיקים התנהגות כזאת, ע"י התפיסה שההנאה תלויה בסבל של האחר. בספר איוב יש שימוש ברעיון של " צדיק ורע לו רשע וטוב לו"- סאד לא רואה בכך שום סתירה, ככה זה נכון לדעת סאד, ואין פסול כל שהוא בכך שיצר האדם רע מנעוריו. סאד היה בעצם הראשון ששם דגש על חשיבותו המכרעת של המין בקיום האנושי על גווניו השונים, והוא עושה זאת בצורה חתרנית ישירה והבוטה ביותר. טקסטים אלו מהווים בסיס לפילוסופיה ניהיליסטית אליטיסטית, הטוענת בין השאר: שעל האדם להרוס את כל מה שמפריע לעונג שלו, ושהעונג הוא העיקרון המקודש ובעקבותיו יש ללכת, בן הזוג הוא מכשיר לשרות העונג.

סימון דה-בובואר (1951) מסנגרת על סאד בחיבורה," האם צריך לשרוף את סאד" וקובעת שהוא מעמיד במרכז את האמת וטוענת שהוא חוקר את הגיהינום של התת מודע של כל אחד מאתנו ( שנים רבות לפני פרויד).
המרקיז דה-סאד היה כלוא 30 שנה בבתי סוהר ובבתי משוגעים. בשלב ראשון, בגלל שהיה קיצוני בשימוש בזכויות מעמדו( אורגיות עם זונות וגם עם נשים שחטף ברחוב ובחלק מהמקרים אף רצח אותן בעינויים) ובשלב שני על כך שפגע ברעיונות הכנסייה על ידי שימוש בצלב לצרכים מיניים. בשנים שלאחר המהפכה הצרפתית(1789) ישב בבתי סוהר על שום היותו בן אצולה ועל היותו מסוכן לחברה. (התנהגות משלימה לסאדיזם היא מזוכיזם, על שמו של ליאופולד פון זאכר מזוך. זיגמונד פרויד שילב את שתי ההתנהגויות למונח אחד: סאדומזוכיזם.)
עד לתקופה האחרונה,(כפי שציינתי ) נחשבו פעילויות ופנטזיות סאדיסטיות על ידי רוב הפסיכיאטרים כתופעה פתלוגית. החל משנות ה 90 חל שינוי ביחס זה. המהדורה המעודכנת של המדריך הדיאגנוסטי-סטטיסטי של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, הIV- TR - DSM אשר יצאה לאור בשנת 2000 קובעת "הפנטזיות,הדחפים המיניים וההתנהגות" חייבות "לגרום למצוקה או מוגבלות קלינית ניכרת בשטח החברתי, התעסוקתי, או שטחי תפקוד חשובים אחרים" על מנת שסאדיזם או מזוכיזם בעלי אופי מיני יחשבו כהפרעת אישיות. הפסיכיאטריה כיום מתייחסת לתופעות אלו לא כהפרעה בפני עצמה, אלא רק כאשר תופעות של סאדיזם או מאזוכיזם מצטרפות להפרעות אישיות קיימות אחרות, או שהתנהגות סאדיסטית פוגעת באחר ללא הסכמתו.

מכאן שמאוד חשוב לעשות את ההבחנה בין התנהגות סדומזוכיסטית המתבצעת בהסכמה ומבחירה חופשית מוחלטת בין אנשים בוגרים, שזוהי העדפתם ומשיכתם המינית. לבין אותם מקרים של התנהגות סאדיסטית שבו האובייקט הסובל כאב והשפלה, לא נתן את הסכמתו, והתנהגות זו נכפתה עליו נגד רצונו,( הוא קורבן/ניצול) ובמקרים אלו מדובר על התנהגות שאינה חוקית אינה מוסרית . זאת התנהגות הכוללת רוע ופגיעה באחר ללא הסכמתו.

אורגזמה של רשע וסאדומזוכיזם חיובי.

התנהגות סאדיסטית נמצאת על רצף הכולל בתוכו את החולי הקיצוני ,מצד אחד ,(כאשר מדובר בהתנהגות תוקפנית הנעשת ללא הסכמה) ומצד השני נמצאים אותם אנשים עם נטייה והעדפה מינית שאינה ממוצעת ואינה " מיין סטרים", אך היא התנהגות מינית המתבצעת בהסכמה. חולי בא לידי ביטוי במקרים בהם התנהגות סאדיסטית מבוצעת ללא הסכמה של כל השותפים , מתוך כוונה להרע לאחר,לגרום לו פחד כאב וסבל . הכאב והסבל של הקורבן הוא המעורר ומרגש מינית את המקרבן. התגלמותה הקיצונית ביותר, של הפתלוגיה , היא בסדיסט הרוצח, אשר משיג ריגוש והנאה מהסבל המקסימלי. ההרג של הקורבן מרגש ומעורר אותו מינית. מקרים אלו נדירים למדי ומכונים בספרות בשם רצח מתוך תאווה ( Lust Murder).

בצד השני של הרצף הסאדיסטי, יש את אותם אנשים (גברים ונשים) בעלי "מפה מינית" (John Money 1986) מורכבת ומיוחדת, אשר נהנים ממשחק מיני הכולל בתוכו השפלה,שליטה,כניעה, כאב פיסי ונפשי, שהוא חלק אינטגראלי מהחוויה המינית ומתבצע בהסכמה חופשית מלאה בין אנשים בוגרים ( (BDSM . התנהגות מינית זו מוגדרת ומוסכמת מראש ע"י הצדדים המעורבים ומוסכמים בה כללים ברורים של מותר ואסור. כמו כן חשוב להבין שיש בקשר זה חיבה אהבה ורגישות לצרכים של האחר. בפרקטיקה זאת, או בהעדפה מינית זו , לדעתי, אין מקום למושגים של חולי או הפרעה, מכיוון שהכאב, ה"סבל",ההשפלה ,שליטה וכניעה גורמים להנאה וסיפוק ונעשים בהסכמה חופשית בין אנשים בוגרים והם ההנאה של אנשים אלו, כחלק מחיי המין שלהם.

כיום מתנהל ויכוח על הצדקת המשך קיומן של נטיות סדומזוכיסטיות( BDSM) בספר האבחונים הפסיכיאטרי הDSM, ועל עצם קיומו של פרק המוקדש לתופעות והעדפות מיניות סוטות, בשל מקובלותן או אי מקובלותן החברתית (2003) MOSER,C. & KLEINPLATZ,P.
עלינו להיזהר מאבחונים פסיכיאטרים של בריא וחולה, כאשר הביסוס לקביעות רפואיות אלו הוא שיפוטי ומושתת על עמדות פוריטניות מוסריות ולעיתים על אידיאולוגיה דתית לגבי תפיסת המיניות הרצויה בחברה.

מישל פוקו טוען בספרו "תולדות המיניות I הרצון לדעת" את הדברים האלו: "... תהיה זו טעות לראות בשגשוג ובהתפשטות שחלו בשדות השיח על המיניות תופעה כמותית גרידא, גידול מספרי טהור בלבד, כאילו שאין זה משנה מה נאמר במסגרת השיח, כאילו שהעובדה שמדברים על המין היא כשלעצמה חשובה יותר מצורות הציווי אשר נכפות על המין דרך דיבור זה. שהרי לשם מה נערכה השיחה זו של המין אם לא על מנת לגרש מן המציאות את צורות המיניות החורגות מן הכלכלה הנוקשה של הרבייה, באמצעות אמירת לאו לפעילויות הבלתי פוריות, החרמתן של ההנאות הצדדיות, וצמצומן או מניעתן של הפרקטיקות שמטרתן לא הייתה העמדת צאצאים ? מבעד לדיבורים רבים כל כך, עלה מספר ההרשעות המשפטיות של הסטיות הפעוטות: יוצאי הדופן המיניים סופחו לתחום מחלות הנפש :הוגדרה נורמה של התפתחות מינית תקינה מן הילדות ועד הזקנה, ואופיינו בתשומת-לב כל החריגות האפשריות ממנה: אורגנו מנגנוני פיקוח פדגוגיים וטיפוליים רפואיים: מטיפי מוסר, אך גם ובעיקר הרופאים, החזירו לשימוש את כל אוצר המילים הנמלץ של התועבה על מנת לטפל בקטנות שבפנטזיות. לשם מה הופעלו אמצעים כה רבים, אם לא לשם הטמעתו של ריבוי הנאות העקרות לטובתה של מיניות גניטלית ? האם לא דאגה בסיסית אחת היא המדריכה את כל אותה המולה חקרנית ופטפטנית שאנו מקיימים סביב המיניות זה מאתיים או שלוש מאות שנה : הבטחת גידול האוכלוסייה, שכפול כוח העבודה, שימור צורות היחסים החברתיים, בקיצור, כינונה של מיניות מועילה מבחינה כלכלית ושמרנית מבחינה פוליטית ?" (פוקו 1996)

חובתנו המוסרית והחוקית לגנות ולהוקיע את הרשע הבאים לידי ביטוי במעשי אלימות וסאדיזם הנעשים בקורבן בכפייה ונגד רצונו, ואותה מוסריות חברתית צרכה להיות נר לרגלנו בתפיסת עולם של "חייה ותן לחיות" לגבי כל אותן העדפות והתנהגויות מיניות שהן חלק בלתי נפרד ממיניות רחבה ומגוונת שאינה פוגעות באחרים, ומתבצעת בהסכמה וברצון של המשתתפים בה. שאיפתנו לחיות בחברה ליבראלית שבה יש חופש בחירה להתנהגויות מיניות רבות ומגוונות, וכל זמן שאין בהתנהגות זו פגיעה באחר נגד רצונו, או עבירה על החוק, תתקבל ההתנהגות בברכה, גם אם קשה לנו להבין אותה.

מיניות ותפקוד מיני בתקופות מתח

כשאנחנו במצבי מתח כתוצאה ממצב ביטחוני,פיגועים או מצוקה ועמס אחרים, מצב זה משפיע על היומיום שלנו. הערפול ואי הודאות המלווים אותנו בכל רגע משפיעים על יכולתנו לתפקד כבימים שבתיקונם. חרדה ומתח משפיעים על מצב-הרוח, על החשק ליזום ולבצע משימות בתחומי חיים שונים, על החשק המיני, המיניות, הזוגיות והמשפחה.

המשפחה כולה נמצאת שעות רבות יותר בבית, צמודים לטלוויזיה ולדיווחים השוטפים לגבי המתרחש במדינה . ניכרת ירידה דרסטית ביציאה זוגית לבילויים : בבית-קפה ,קולנוע ותיאטרון. בילוי זוגי יחדיו תורם להרגשת הביחד ומגביר חיוביות והנאה ולעיתים תכופות סיפוק רגשי ואינטלקטואלי מחברים את בני הזוג יחדיו.

כשרגשות של שמחה ,הנאה וכיף מוחלפים בפחד ,חשש ודאגה יש לכך השפעה מצטברת על כולם: גבר,אישה וילד. מצב זה מכתיב הערכות הדורשת מצד אחד גיוס כוחות (אין הכוונה לצו-8) נפשיים ומצד שני סבלנות רבה לסביבה הקרובה (עבודה,משפחה וחברים) המצריכה גם כן כוחות נפשיים.

על מנת שתתקיים אינטראקציה מינית בין בני הזוג ,לפחות אחד מבני הזוג צריך להיות עם רצון (חשק) לקיים וליזום מפגש מיני. רצון זה הוא ה"לבידו" שעליו כתב פרויד. ידוע לנו מהעבודה הטיפולית ומהספרות המקצועית שבמצבי חולי ודוחק נפשי-גופני מופחתים המאגרים הנפשיים-מיניים וכתוצאה מכך, במקרים רבים, אנו עדים לירידה בתשוקה ובחשק המיני.

אנו זקוקים לביטחון כדי להרגיש בטוחים, וצריכים להרגיש בטוחים ומוגנים על מנת לתפקד מינית טוב יותר. חשש קיומי הדורש גיוס אנרגיה נפשית פוגע ביכולתנו לספק וליצר כוחות ורצונות מיניים.

בקרב אנשים רבים הפונים לייעוץ וטיפול סקסולוגי ניכרת עלייה בתלונות על ירידה בחשק המיני בקרב נשים ובעיות זקפה בקרב הגברים. מסקנתי מכך היא שכאשר יש פגיעה או ניסיון לפגיעה במורל ובזקיפות הקומה הלאומית שלנו, יש לכך השפעה על זקיפות הקומה גם במובנים אחרים.

אז מה ניתן לעשות ?

חשוב להבין שיש ביכולתנו לתרום באופן מסוים להיווצרות קונטקסט אחר, בו אנו יוצרים מצב רצוי ומועיל לנו יותר.
צעד ראשון לשינוי יכול להתבצע על ידי כך שאנו נדבר על ונתייחס לנושא של תפקוד מיני,תחושות ,מחשבות ורגשות במצבי-לחץ ומתח נפשיים ברמה האישית, זוגית ומשפחתית. היכולת לתקשר עם בן/בת הזוג ולבטא תחושות של חולשה, פחד, אי-שקט או חוסר חשק יכולה לתרום ולחזק את הקשר בין בני הזוג ואף לצמצם תחושות אלה.

פניה לייעוץ מקצועי יכולה לעזור בדרכים שונות, כמו למוד טכניקות של רגיעה והירגעות עצמית וזוגית ומתן רעיונות להפחתת המתח והחרדה. דרכים להתקרבות גופנית בין בני הזוג המפחיתה את המתח ויוצרת רגיעה ושלווה. התקרבות כזו יכולה להתרחש בעזרת חיבוק, מסאז', אמבטיה חמה, ספורט משותף וכדומה.

מי ייתן והמצב הנוכחי לא יארך זמן רב ונוכל לחזור לחיים רגילים ולעסוק בצורה מלאה בטוחה וזקופה יותר בענייננו השגרתיים.